על שמות ועיקובים.

עבר די זמן מאז הפוסט האחרון , ולא  לא הפסקתי בגלל החגים , למרות שבאמת לא נשאר שם זמן לנשום, לא בגלל מחלות ותחלואות של הקרובים לי למרות שלצערי גם אלו  היו  ואפילו לא בגלל ניתוקי האנטרנט האין סופיים שיתקימו באזור שלנו. זה קרה בגלל גוגל.
כמה ימים אחרי הפוסט האחרון קבלתי מייל התראה - מערכת גוגל בדקה את השם שכתבת בפרופיל והוחלט שכיוון שהשם לא מופיע במאגר השמות - הבלוג יושעה לאלתר.
אם את רוצה לערער על ההחלטה תוכלי לעשות זאת תוך ארבעה ימים!
כעבור שבוע שבו כמובן ערערתי  , קיבלתי מייל נוסף שהבהיר שהשם שנתתי אינו תיאור מוכר וגוגל סבורה שהוא שם של עסק - ואם כך זו אינה הבמה המתאימה.
אבל זה לא עסק - כתבתי זה תיאור מדויק אני אמא עם כיפה.
אין אישור - ענו לי מגוגל , תתני שם נורמאלי עכשיו  או שהבלוג ימחק . אז שאלתי את הילדים מי מכיר שם יפה - ונתתי.
ולא אני לא כותבת את שמי לא כי אני מפחדת או מצטנעת אלא כיוון שבעיני הוא פחות רלוונטי ורציתי שאתן הקוראות תתרשמו מהפוסט בלי הקבלה לחיי .
ואכן כן אני מרגישה יותר אמא עם כיפה מאשר כל דבר אחר. אפילו לא אמא עם כיסוי ראש - כי להיות חלק מהכיפה הסרוגהזה המהות לתוכה גדלתי, ובעיני הכיפה היא המיצג  הגדול ביותר ו,המשפיע ביותר על הצורה בה אנו חיים ובוחרים לחיות , לעומת המטפחות והכובעים שהפכו מפריט התקשטות למד דתיות והשתיכות (ופעם אני אכתוב על זה ביתר אריכות)
אז זה אני אמא עם כיפה - מקווה שאתן תמשיכו לקבל אותי ככה ותתעלמו מהשם שמופיע בצד
ואולי יום אחד גם 'רב גוגל' יבין את זה.





אמנם העורבני נראה פה בודד אבל בעצם הוא רק שומר על הלהקה הגדולה שלמטה