כשהייתי בבית ספר יסודי, אחד הטובים לדעתי, פגשתי את רחל אמנו בהכנות למסיבת בת המצווה שם שרנו : רחל רחל .. מבכה על בניה. לתומי חשבתי שהיא מבכה על הבנים שבגיל הזה לא היו אטרקציה גדולה במיוחד עם חתימות השפם המצחיקות והקול המתחלף .
כשבגרתי והגעתי לתיכון, שלצערי לא ראוי לציון מיוחד, התמלאו ימינו במלחמה על צביונה של ארץ ישראל וכך בהפגנות הגדולות של הגוש הציוני , בתליית הפלקטיםו בפעולות של חודש ארגון פגשתי פעם שניה את רחל המבכה על בניה - כשבניה בשלב הזה היו השמאלניים המסכנים , נטולי יהדות ואהבת ארץ ישראל האמיתית.
ואז רבין נרצח.
אני הייתי אז בשנה שניה של שירות לאומי - חולשת על איזור הצפון של בני עקיבא ונאלמתי דום. מה עושים עכשיו ,
איך , ותסלחו לי על הצניות והחשיבה הילדותית, איך דוחסים את האסון החברתי הזה לתוך חודש הארגון?
למרות שזה נשמע מצחיק וטפשי , מסתבר שבשאלה הזאת עסקו רבים וטובים , ואז מי הגיע לעזרתם ? כמובן רחל אמנו.
כמו כל סיפורי הניסים , בהם רחל אמנו מתגלה בפני חיילים, מתנחלים ושאר נידכים, כך היא התגלתה בפני מובילי הציונות הדתית ופתע היא זכתה לעדנה.
תוכניות נכתבו, מכתבים נשלחו ויום רחל אמנו נהיה רשמי. הנה גם לנו יש טקס חשוב רציני , ואפילו ציון קבר לבקר בו והכי חשוב תפילה , תפילה לנשים דרך אגב שלרגל המצב אומצה על ידי כולם.
ולא, זה לא שאני מזלזלת , חס ושלום בדמותה של רחל ובזכות שיש לנו להתפלל לנשמתה . אבל הסמיכות .. נו, העקר שגם על ביתינו תרחף עננה של קדושה. ונזכה תמיד להיות אהובות על בני זוגינו וסביבתינו.
ומה לזה וללימודי התורה? בשנים האחרונות אני זוכה לחוויה מפוקפקת של חזרה לתקופת בית הספר היסודי שם נלחמתי בשיניים להבין מה בדיוק רוצים ממני בלימודי תורה. חוויה שגרמה לי להתרחק במשך שנים מהמקור הבסיסי ביותר שיש לנו, ולהעדיף לימודי מוסר על פניהם. והנה , אני רואה שלא רק שלא למדו במערכת כמה רע הם עושים, אלא הרצינו ושכללו את לימודי התורה לידי מחקר מדעי של הסברי רש"י האגדה ומפרשים שונים . עד שילדינו נהיו מותשים מלימוד התורה , רחוקים מאי פעם מלהבין את הטקסט ובעקר נרעדים וסולדים שהם מגלים שיעור תורה במערכת .
ואני תוהה , עד מתי? האם גם פה צריך לחכות לאירוע שיזעזע את המערכת כדי שתבין שאולי היא העמידה דור יודע הלכה אבל לא דור שחי את התורה ושואף לנהוג כאבותיה. אולי אירוע כמו רצח שנעשה על ידי אדם דתי? למה אז , בנקודה הזאת לא אמרנו , סטינו מהדרך - שאפנו לגבורות ושכחנו מעשה אבות ? למה לא מבינים עד היום במערכת שלנו ,שהתשובה האמיתי שיש לציבור הדתי להציע זה לא ימים אלטרנטיבים או השתתפות בעצרת משותפת , אלא לימוד יום יומי , לימוד לשמא של התורה , והעמקה בדרך החיים שניתן ללמוד ממנה. לימוד טקסט פשוט כדי שילדינו יבינו באמת מה זה לא תרצח , לא תגנוב , לא תנאף - שהלימוד יהיה בשבלם ולא בשביל התעודה . רק כשנדע שילדינו ינקו לדמם את דרך התורה , את דרכי האבות - נדע שרק שלום ואהבה הם יביאו.
מוזמנות להגיב.
כשבגרתי והגעתי לתיכון, שלצערי לא ראוי לציון מיוחד, התמלאו ימינו במלחמה על צביונה של ארץ ישראל וכך בהפגנות הגדולות של הגוש הציוני , בתליית הפלקטיםו בפעולות של חודש ארגון פגשתי פעם שניה את רחל המבכה על בניה - כשבניה בשלב הזה היו השמאלניים המסכנים , נטולי יהדות ואהבת ארץ ישראל האמיתית.
ואז רבין נרצח.
אני הייתי אז בשנה שניה של שירות לאומי - חולשת על איזור הצפון של בני עקיבא ונאלמתי דום. מה עושים עכשיו ,
איך , ותסלחו לי על הצניות והחשיבה הילדותית, איך דוחסים את האסון החברתי הזה לתוך חודש הארגון?
למרות שזה נשמע מצחיק וטפשי , מסתבר שבשאלה הזאת עסקו רבים וטובים , ואז מי הגיע לעזרתם ? כמובן רחל אמנו.
כמו כל סיפורי הניסים , בהם רחל אמנו מתגלה בפני חיילים, מתנחלים ושאר נידכים, כך היא התגלתה בפני מובילי הציונות הדתית ופתע היא זכתה לעדנה.
תוכניות נכתבו, מכתבים נשלחו ויום רחל אמנו נהיה רשמי. הנה גם לנו יש טקס חשוב רציני , ואפילו ציון קבר לבקר בו והכי חשוב תפילה , תפילה לנשים דרך אגב שלרגל המצב אומצה על ידי כולם.
ולא, זה לא שאני מזלזלת , חס ושלום בדמותה של רחל ובזכות שיש לנו להתפלל לנשמתה . אבל הסמיכות .. נו, העקר שגם על ביתינו תרחף עננה של קדושה. ונזכה תמיד להיות אהובות על בני זוגינו וסביבתינו.
ומה לזה וללימודי התורה? בשנים האחרונות אני זוכה לחוויה מפוקפקת של חזרה לתקופת בית הספר היסודי שם נלחמתי בשיניים להבין מה בדיוק רוצים ממני בלימודי תורה. חוויה שגרמה לי להתרחק במשך שנים מהמקור הבסיסי ביותר שיש לנו, ולהעדיף לימודי מוסר על פניהם. והנה , אני רואה שלא רק שלא למדו במערכת כמה רע הם עושים, אלא הרצינו ושכללו את לימודי התורה לידי מחקר מדעי של הסברי רש"י האגדה ומפרשים שונים . עד שילדינו נהיו מותשים מלימוד התורה , רחוקים מאי פעם מלהבין את הטקסט ובעקר נרעדים וסולדים שהם מגלים שיעור תורה במערכת .
ואני תוהה , עד מתי? האם גם פה צריך לחכות לאירוע שיזעזע את המערכת כדי שתבין שאולי היא העמידה דור יודע הלכה אבל לא דור שחי את התורה ושואף לנהוג כאבותיה. אולי אירוע כמו רצח שנעשה על ידי אדם דתי? למה אז , בנקודה הזאת לא אמרנו , סטינו מהדרך - שאפנו לגבורות ושכחנו מעשה אבות ? למה לא מבינים עד היום במערכת שלנו ,שהתשובה האמיתי שיש לציבור הדתי להציע זה לא ימים אלטרנטיבים או השתתפות בעצרת משותפת , אלא לימוד יום יומי , לימוד לשמא של התורה , והעמקה בדרך החיים שניתן ללמוד ממנה. לימוד טקסט פשוט כדי שילדינו יבינו באמת מה זה לא תרצח , לא תגנוב , לא תנאף - שהלימוד יהיה בשבלם ולא בשביל התעודה . רק כשנדע שילדינו ינקו לדמם את דרך התורה , את דרכי האבות - נדע שרק שלום ואהבה הם יביאו.
מוזמנות להגיב.
| נלקח מאתר מורשה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה