יש לנו בגינה עץ אתרוג
כשנכנסו לראשונה לבית
סקרנו את העצים שעמדו מיותמים בין הררי חול בהניין והלכלוך
העץ נראה לנו גדול מדי , יותר מדי אתרוגים ועוד כאלו שמתאימים רק לתימנים - אז 1 לנו אחד לאבא , כמה עוד צריך?
אז גזמנו - עד למטה,
זה טוב בשבילו הוא יתחזק, הוא יתרפא ויצמיח בדיוק בכמות הנכונה.
אבל האתרוג סרב.
שנה אחרי שנה השקנו , זיבלנו דישנו - והוא בשלו אפילו לא אתרוג אחד
הבנו מומחה לעצים שקבע שאין מחלה והכל בסדר , זה העץ הוא לקח קשה את הגיזום
תנו לזמן לעשות את שלו.
השנים עברו - הרבה עצים פוריים נכנסו לגינה, דשא , פרחים וילדים עליזים שגם הם רוצים להחזיק אתרוג
אבל העץ...
שנה שעברה נגשתי אליו - בדקתי שוב את ההשקיה ולחשתי בשקט
שנה אחרונה אחרת ....
והעץ?
הוציא לנו אתרוג אחד - שגדל וגדל וגדל.
זה לא קטע רק על אתרוג - זה עלינו , אנחנו נוטים לגזום כנפיים של אנשים ורעיונות מהר מדי ואז מצפים מהם להתאושש.
מהר מהר כדי שהמצפון שלנו ישתתק. הפלת? לא נורא הכל משמיים תנסי מהר עוד אחד, פוטרת? אל תדאגי בטח תמצאי משהו יותר טוב, אה, יש לך רעיון ? - בדקת אם הוא מעשי ?ומה תעשי עם הילדים? וכו' וכו' וכו'.
שנזכה להרבה אתרוגים. ולא נתיאש אף פעם.
אמא עם כיפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה