אני לא יודעת מה אתכם, אבל בימים האחרונים ממש לא היה לי חשק לכתוב או לקרא משהו. המצב ...
במקרה הפרטי שלנו, במובלעה קטנה , בין ירושלים לתל אביב נהננו משמיים נקיים ללא רקטות טילים או כיפת ברזל. ולמעט מאורע בלתי נתפס ביום ראשון על כביש גהה , בו פשוט ירטו טיל מעל הראש שלי ואחרי כמה דקות המשכנו בחיינו המשונים כרגיל . הרי שרוב המלחמה התרחשה בטלויזיה.
ועדיין תרמנו את חלקנו למאמץ המלחמתי בתפילות , תרומות , תמיכה טלפונית באמהות וגם שלחנו חייל אמיץ אחד שהוקפץ באמצע ארוחת שבת - עזב ארבעה ילדים המומים ויצא להחלם. וב"ה יחזור היום בשלום הביתה לאחר מקצה אימונים שלא בא לידי מימוש.
ואני מרשה לעצמי להתעקב על הנקודה הזאת רגע, לא של המלחמה אלא של השבת. בזמן האחרון הרשת מוצפת בדברים טובים - בלוגים של נשות המגזר , אתרים חדשים נפתחים ומנסים ליצור עניין, אלא, משום מה, לכולם קו אחיד , זה נכון שאנחנו מתנחלים, דתיים ומאמינים אבל בעצם אנחנו כמו כולם יש לנו אותם בעיות, אותם תפילות אותם מחשבות. ואני שואלת האומנם? נכון כולנו בני האדם מתעסקים בצרכים הפרטיים שלנו אוכל, אהבה , הכרה , מחסה אבל בתוך זה לנו בעלי הכיפה יש צרכיים מיוחדים. אוכל - רק כשר, אהבה - אבל מה עם הפרדה? הכרה- אבל בצניעות ומחסה - בעל סממן אידיאולוגי של שמירה על ארץ ישראל, קירוב לבבות, הפצת היהדות, תמיכה בשכבות החלשות ..
זה לא שאני מרגישה שונה. אני שונה. 70,000 חיילים הוקפצו בשבת אבל בכמה בתים הנשים סגרו את הדלת ולא יכלו להתעדכן במצב?. בכמה בתים, בשבת בבוקר הבנים התחבטו איך הולכים לבית הכנסת בלי אבא, איזה מוזר שאמא מקדשת ולמה אבא חילל שבת אם אף אחד לא גסס להם מול העניים כמו שלמדו בבית הספר.
אתמול פנתה אלי שכנה שלי , שבעלה קיבל אפטר לכמה שעות במרמור גדול. מה אני צריכה אותו באמצע שבוע, שישחררו אותו לשבת ! הם לא מבינים את זה? , טוב, זה לא שאני מצפה שמלחמות ישבתו בשבת ואומות העולם יעצרו מלכת בשביל הקידוש שלי. אבל ברגעים אלו יש משהו שרק בקהילה המקומית שלי יכולים להבין אותי וממש לא בא לי ליחצן שאני כמו כולם.
ובאמת אני מורידה את הכובע בפני כל הנשים הנשואות לבעל בקבע. איך? , ממה אתן עשויות? ואיך אפשר לעזור?
אז ברוך ה' שעשה לנו ניסים אין ספור במלחמה זאת - בכמות כזו שנראה לי שצריכים לצבור הרבה זכויות עד המערכה הבאה. ברוך ה' שמחזיר לנו אותם בשבת הקרובה בריאים ושלמים .
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן.
במקרה הפרטי שלנו, במובלעה קטנה , בין ירושלים לתל אביב נהננו משמיים נקיים ללא רקטות טילים או כיפת ברזל. ולמעט מאורע בלתי נתפס ביום ראשון על כביש גהה , בו פשוט ירטו טיל מעל הראש שלי ואחרי כמה דקות המשכנו בחיינו המשונים כרגיל . הרי שרוב המלחמה התרחשה בטלויזיה.
ועדיין תרמנו את חלקנו למאמץ המלחמתי בתפילות , תרומות , תמיכה טלפונית באמהות וגם שלחנו חייל אמיץ אחד שהוקפץ באמצע ארוחת שבת - עזב ארבעה ילדים המומים ויצא להחלם. וב"ה יחזור היום בשלום הביתה לאחר מקצה אימונים שלא בא לידי מימוש.
ואני מרשה לעצמי להתעקב על הנקודה הזאת רגע, לא של המלחמה אלא של השבת. בזמן האחרון הרשת מוצפת בדברים טובים - בלוגים של נשות המגזר , אתרים חדשים נפתחים ומנסים ליצור עניין, אלא, משום מה, לכולם קו אחיד , זה נכון שאנחנו מתנחלים, דתיים ומאמינים אבל בעצם אנחנו כמו כולם יש לנו אותם בעיות, אותם תפילות אותם מחשבות. ואני שואלת האומנם? נכון כולנו בני האדם מתעסקים בצרכים הפרטיים שלנו אוכל, אהבה , הכרה , מחסה אבל בתוך זה לנו בעלי הכיפה יש צרכיים מיוחדים. אוכל - רק כשר, אהבה - אבל מה עם הפרדה? הכרה- אבל בצניעות ומחסה - בעל סממן אידיאולוגי של שמירה על ארץ ישראל, קירוב לבבות, הפצת היהדות, תמיכה בשכבות החלשות ..
זה לא שאני מרגישה שונה. אני שונה. 70,000 חיילים הוקפצו בשבת אבל בכמה בתים הנשים סגרו את הדלת ולא יכלו להתעדכן במצב?. בכמה בתים, בשבת בבוקר הבנים התחבטו איך הולכים לבית הכנסת בלי אבא, איזה מוזר שאמא מקדשת ולמה אבא חילל שבת אם אף אחד לא גסס להם מול העניים כמו שלמדו בבית הספר.
אתמול פנתה אלי שכנה שלי , שבעלה קיבל אפטר לכמה שעות במרמור גדול. מה אני צריכה אותו באמצע שבוע, שישחררו אותו לשבת ! הם לא מבינים את זה? , טוב, זה לא שאני מצפה שמלחמות ישבתו בשבת ואומות העולם יעצרו מלכת בשביל הקידוש שלי. אבל ברגעים אלו יש משהו שרק בקהילה המקומית שלי יכולים להבין אותי וממש לא בא לי ליחצן שאני כמו כולם.
ובאמת אני מורידה את הכובע בפני כל הנשים הנשואות לבעל בקבע. איך? , ממה אתן עשויות? ואיך אפשר לעזור?
אז ברוך ה' שעשה לנו ניסים אין ספור במלחמה זאת - בכמות כזו שנראה לי שצריכים לצבור הרבה זכויות עד המערכה הבאה. ברוך ה' שמחזיר לנו אותם בשבת הקרובה בריאים ושלמים .
עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה