איך שבורח לו הזמן
לקחתי הפסקה מכל הבלוגים והכתיבה כדי להתפנות לשיפוץ הבית.
כמה רעיונות ורשומות כתבתי במוחי במהלך ימים אלו, על הצרכים של משפחה דתיה, על הנקיונות האין סופיים , על ההתמודדות עם ילדים בחופשות ועועד ועוד.
ובאמת רק חשבתי ולא כתבתי, והנה לא רק תקופה זאת מאחורי (אף שרשימת מטלות השיפוץ עוד ארוכה) אלא שהנה אנו בשיאן של ימי ספירת העומר.
אם אתם שיכים למגזר שלי, בטח גילתם שהמורים "ויתרו" על הלימוד על מנת שילדינו המתוקים יוכלו לאגור עצים למדורות ל"ג בעומר בלתי נגמרות , לנבטים בנים ולנבטים בנות בנפרד, לנוער ולמשפחות , למדורה הכללית ולאלא המגניבים שמכינים ערב זמר ועל האש ...
השנה ילדינו נהנים ממעמד על וזאת בשל העובדה שהשיפוץ הזמין להם שלל עצים שרק מחכים לשרפה, הערמה הגדולה חולקה ל - 4 , בצורה לא לגמרי שוויונית . וכל שנותר הוא לקרא לחברה שיסחבו אותה למקומות ה"סודיים" שלהם.
כמובן שהעירו לי כאן שאין מילה כזאת יותר "חברה" ומדובר ב"חבורה" . הנה , תקנתי.
בילדותי , המתרחקת משנה לשנה, היה נהוג להתמלא תוגה בימי ספירת העומר, ללמוד על מעשי החכמים ולהרבות במטלות של חסד על מנת לערוך "תיקון" מתאים. לצערי, מנהג זה כבר לא קיים. וימי ספירת העומר עוברים על יד הילדים - אלו שזוכרים לספור , כמובן.
מצער אותי שכחברה, פחות ופחות עוסקים אצלינו בתוכן ויותר בצורה. אני רואה את זה בעבודה - אני רואה את זה בשעות העבודה הארוכות יותר של ההורים שנועדו לממן בתים ובגדים יפים, על חשבון זמן איכות עם הילדים. ובעיקר אני רואה את זה בויתור בחינוך - שבא לידי ביטוי בצורה פוגענית בקהילה החיה יחד.
תקוותי היא , שימי ספירת העומר יזכירו לכולנו שלא מספיק להיות תורני והלכתי (ולשלוח את הילדים לבתי ספר מחמירים) אלא לחיות כבן תורה , בצניעות וחסד על כל רואיה.
וכדי להיות עושה ולא רק מבכה - בקשתי השבוע מהילדים להקפיד על שמירת נקיונה של אדמת ארץ ישראל המקודשת. לזרוק לפח כל עטיפת שלוק או ארטיק שהם קבלו ויקבלו. להרים עטיפות ממתקים וטישו וכל מה שסביבם.
שנרבה רק חסד\
מוזמנים להגיב
אמא עם כיפה.
לקחתי הפסקה מכל הבלוגים והכתיבה כדי להתפנות לשיפוץ הבית.
כמה רעיונות ורשומות כתבתי במוחי במהלך ימים אלו, על הצרכים של משפחה דתיה, על הנקיונות האין סופיים , על ההתמודדות עם ילדים בחופשות ועועד ועוד.
ובאמת רק חשבתי ולא כתבתי, והנה לא רק תקופה זאת מאחורי (אף שרשימת מטלות השיפוץ עוד ארוכה) אלא שהנה אנו בשיאן של ימי ספירת העומר.
אם אתם שיכים למגזר שלי, בטח גילתם שהמורים "ויתרו" על הלימוד על מנת שילדינו המתוקים יוכלו לאגור עצים למדורות ל"ג בעומר בלתי נגמרות , לנבטים בנים ולנבטים בנות בנפרד, לנוער ולמשפחות , למדורה הכללית ולאלא המגניבים שמכינים ערב זמר ועל האש ...
השנה ילדינו נהנים ממעמד על וזאת בשל העובדה שהשיפוץ הזמין להם שלל עצים שרק מחכים לשרפה, הערמה הגדולה חולקה ל - 4 , בצורה לא לגמרי שוויונית . וכל שנותר הוא לקרא לחברה שיסחבו אותה למקומות ה"סודיים" שלהם.
כמובן שהעירו לי כאן שאין מילה כזאת יותר "חברה" ומדובר ב"חבורה" . הנה , תקנתי.
בילדותי , המתרחקת משנה לשנה, היה נהוג להתמלא תוגה בימי ספירת העומר, ללמוד על מעשי החכמים ולהרבות במטלות של חסד על מנת לערוך "תיקון" מתאים. לצערי, מנהג זה כבר לא קיים. וימי ספירת העומר עוברים על יד הילדים - אלו שזוכרים לספור , כמובן.
מצער אותי שכחברה, פחות ופחות עוסקים אצלינו בתוכן ויותר בצורה. אני רואה את זה בעבודה - אני רואה את זה בשעות העבודה הארוכות יותר של ההורים שנועדו לממן בתים ובגדים יפים, על חשבון זמן איכות עם הילדים. ובעיקר אני רואה את זה בויתור בחינוך - שבא לידי ביטוי בצורה פוגענית בקהילה החיה יחד.
תקוותי היא , שימי ספירת העומר יזכירו לכולנו שלא מספיק להיות תורני והלכתי (ולשלוח את הילדים לבתי ספר מחמירים) אלא לחיות כבן תורה , בצניעות וחסד על כל רואיה.
וכדי להיות עושה ולא רק מבכה - בקשתי השבוע מהילדים להקפיד על שמירת נקיונה של אדמת ארץ ישראל המקודשת. לזרוק לפח כל עטיפת שלוק או ארטיק שהם קבלו ויקבלו. להרים עטיפות ממתקים וטישו וכל מה שסביבם.
שנרבה רק חסד\
מוזמנים להגיב
אמא עם כיפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה