בבלוג הזה אשתף בכל מה שמעניין אותי ואני מקווה שגם אתכן , מעולמי הפרטי וגם מרחבי הרשת.
ועכשיו אלול
קולות השופר נשמעים בכל עבר , מתאמנים ...
אני מתעוררת לקול הסליחות ומדמיינת סיפורים של פעם:
איש סב, עששית בידו וקורא בקול סליחות סלי- חות..
והגינה...
גם היא משנה את פניה:
מבשר הגשם
מחכים על העץ...
לקישוט הסוכה
איך נגזום סכך השנה? לאלוקים הפתרון.
ואני
מהדקת מטפחת סוררת על המצח ומחכה שיהיה חם קצת פחות
יושבת ומכינה את ספר הסליחות הפרטי שלי , לא כתחליף לבית הכנסת אלא בין אדם לחברו ובעיקר בין אדם לעצמו.
סליחה בכל פעם שבקרתי את הגוף אותו נתן לי אלוהים
סליחה שלא וידעתי לותר לעצמי הליכות בשמש החמה מדי וככה נשרפתי
סליחה על כל הלילות בהם בכיתי על היותי אמא לא טובה מספיק
ועל הלילות בהם כעסתי כי לא ישנתי מספיק
סליחה שלא הספקתי ללמוד יותר , להעמיק יותר
סליחה ששכחתי ארוחה ליולדת ממתינה
סליחה שאמרתי לה לא - היום לא אוכל לשמור על עוד ארבעה ילדים, באמת שלא
סליחה שלא הצלחתי לפרנס יותר
סליחה שלא תמיד הצלחתי.
אני אשתדל לסלוח.
חודש מעורר לכולנו.
